מרופט זה האהוב החדש
האם פז״ם = יוקרה? והאם אי פעם חשבתי שאשתמש במילה פז״ם יותר מעשור אחרי השחרור שלי?
אני חושבת שעברו כמה חודשים מאז שהוכרז שתיק הבירקין של ג׳יין בירקין (על שמה כמובן הוא נקרא) נמכר במכירה פומבית במחיר של 8.6 מליון אירו (ואתם חשבתם שבירקין חדש עולה הון? מסתבר שתיק בירקין מביא לתשואה גבוהה יותר מהשקעה ב-S&P או זהב, ושאף אחד לא יסגביר לכם על השקעות) ומה שעוד יותר מפליא בידיעה הזאת היא העובדה שהתיק היה במצב שללא הקונטקסט, אם הייתן רואות את התיק הזה בחנות יד שניה כנראה שלא הייתן לוקחות אותו בעבור 30€ (טוב הוא כל כך אייקוני שכנראה שכן)
בגלל המצב שבו הוא היה, אם ל״שמור״ יש צד אחד בסקאלה, התיק הזה היה בסקאלה נפרדת ברמת המשומשות שלו, הוא איבד צורה מרוב פריטים שנדחסו בו, נשרט, השתפשף, היו בו אפילו הערות קטנות שג׳יין כתבה לעצמה! וכל הדבר הזה איכשהו הפך את התיק לעוד יותר נחשק ועוד יותר יקר ממחיר של תיק חדש.
מה שגרם לי לתהות, מה זה אומר עבורנו ועל מה אנחנו רואים כבעל ערך או יקר, האם הסיפור שהתיק הזה מספק על מי שהיתה ג׳יין הוא מה שהפך אותו לכל כך יקר ערך? כל המקומות שהתיק הזה עבר בהם, כמה ברים בריביירה או יאכטות, כמה תפוזים מהשוק הוא הכיל, כמה אפר סיגריות ואילו כוסות יין טוב הוא ספג, כל החיים האלה שהוא חיי הם מה שהופכים אותו לכל כך יקר ערך רגשית, מה שמתרגם ליוקרה.
דבר דומה אפשר לראות על תיקי הבירקין של התאומות אולסן, שבורים, שרוטים, נראה כאילו הם גם איבדו מהצבע שלהם ולא נראה שהם אי פעם ראו מומחה עור שיספק לו מעט לחות או שחזור צבע.
עוד מקום שבו אפשר היה לראות את מלאכת הריפוט היתה תצוגת הבכורה של מת׳יו בלייזי לשאנל בשבוע האופנה בספטמבר, תיקי שאנל 25 נראות מעוכים, פתוחים, תלויים עם פה פעור על הכתף של הדוגמנית והקוליות שבהזנחה ה״פושעת״ הזאת היא פשוט משדרת משהו כל כך נחשק שאני חייבת להודות שאני מבולבלת מכמה שאני אוהבת אותה. מראה דומה אבל הרבה יותר עדיף היה אפשר לראות בתיקים של לואבה וגוצ׳י שהכילו אלמנט מציץ שייראה בשימוש עם התיק כשהוא פתוח כמעט לרווחה. עיבוד דומה הופיע על התיקים של הקולקציה הראשונה של דנמה לגוצ׳י, התיקים שתפגשו בחנויות יהיו שרוטים ומקומטים.
בריל שהאלגוריתם שלף לי (ואחד נוסף שתוכלו לראות כאן) נראה שהחלה תנועה שלמה של בעלי בירקין חדשים שפשוט מפז״מים את התיקים שלהם כי אין להם הסבלנות לתת לתיקים להתיישן מעצמם
(פלאשבאק לאנאי בת ה-18 שמשרה את סיכת הכומתה שלה בחיקוי קוקה קולה חשוד מאוד ללילה שלם). באותו הריל היוזרית מסבירה עד כמה האקט של הזה של היישון המזורז מפספס את הרעיון, ועל כך שאי אפשר לזייף אותנטיות, אי אפשר לזייף חיים שלמים שחיים בתוך תיק.
אני חושבת שיש פה תובנה כל כך יפה שמזכירה לי את רעיון הוואבי סאבי, לחפש את היופי בדברים שאנחנו אוהבים לקטלג כ״פגמים״ לחבק אותם ולנצור אותם כי כל אחד מהם מספר סיפור חיים בלתי ניתן להחלפה. וזה פשוט חיי בג׳ינס שמרוב שלבשנו אותו נשחק לעובי של נייר באיזור הישבן, או הנעליים שקיבלו בסוליה זווית ממש מצחיקה, בחולצה שיש לנו מהתיכון ומרוב לבישה וזמן קיבלה צבע חדש ויפה לגמרי, החיים עצמם והזמן עצמו הם המעצבים החדשים של הפריט הזה שאנחנו כל כך מקדשים ויש בזה יופי שאי אפשר לחקות.
אם תיקי יוקרה יד שניה קוסמים לכן ריכזתי כאן כמה שנראים אהובים וכמו השקעה נחמדה לטווח ארוך, אולי אפילו כזאת שתוכלו להעביר הלאה לבנות או הבנים שלכן יחד עם אוסף סיפורים של חיים שלמים.
טיפ נוסף למטיבי לכת: באפליקצית Vestiaire collective שהיא פלטפורמה למכירת פריטי מעצבים יד שניה יש אפשרות לסנן את תוצאות החיפוש לפי מצב הפריט, ולחפש מראש פריטים במצד Good או Fair מה שאומר שהפריט נראה משומש וייתכנו בו פגמים לכן המחיר שלו יהיה אטרקטיבי יותר וגם תוכלו למצוא פריטים שחיו יפה.
