Less, but better
למה אופנה מינימליסטית היא בדיוק מה שאנחנו צריכות
לא תמיד הייתי בחורה של סטייל מינימליסטי, בעיקר כנראה בגלל העובדה שכשגדלתי לא יכולתי לקנות כל בגד שרציתי וברגע שהיתה לי קצת עצמאות כלכלית הייתי בסחרור. רציתי לא לדחות יותר סיפוקים ולחכות לסייל ולעבוד רק לפי תקציב קטן, רציתי לקנות כל מה שמתחשק לי ובכפילויות, לא רציתי להרגיש מוגבלת יותר כמו שהרגשתי לפני זה.
בגיל 27 עברתי פרידה לא פשוטה מזוגיות ארוכה
והמצב התגלגל לכך שעברתי לגור אצל חברה (תודה רוני ❤️) כשברשותי תיק וכמה בגדים ספורים ומהם התנהלתי משהו כמו חודשיים (חוץ מהצלות וטיפים קריטיים של סטייל מרוני שהכירה לי את Cheap Monday בגלגול המוצלח שלו). כמובן שבעבודה רציתי לשמור לעצמי שעברתי פרידה לא קלה ופחדתי נורא שרואים עלי שאני לובשת בערך את אותם הבגדים, וכשהתוודיתי על הפרידה לקולגה שלי היא אמרה ״אנאי, על מה את מדברת זה נראה שיש לך המוווון בגדים וכולם יפים״. ככה נפל לי האסימון: גם עם מעט בגדים, את יכולה להיראות מעולה כל יום ולכל מקום. התנאים הם כאלה:
1. הצבעים צריכים להיות נייטרליים
ככה שלא משנה מה תשלבי הם יתאימו אחד לשני. עכשיו כשאני אומרת נייטרלי זה לא נגמר בשחור ולבן, הפלטה יכולה להיות רחבה ומגוונת כמו צבעי ניוד, בייז׳ אדמה וכל הגוונים שלה, ג׳ינס על כל סוגיו (כהה בהיר שחור) וכל דבר ורסטילי ומודולרי כי דווקא כשאנחנו עובדים במעט יש מקום ענק למשחק וליצירתיות וזהו אני נשמעת כמו פינת יצירה משנות התשעים.
2. את צריכה מממשששש לאהוב אותם
גם אם זאת שמלה שחורה, שלא תהיה כ-ל שמלה שחורה, תחפשי אחת שקוסמת לך, שתופסת לך את העין ומרגישה לך כמו משהו שגם תוכלי ללבוש לעבודה וגם לצאת איתה אח״כ להאפי אוור (זאת השאלה שאני שואלת את עצמי כשאני שוקלת לקנות בגד) וגם הפריט הזה צריך לתפוס משהו במהות או האופי שלך.
3. בלי כפילויות
אני זוכרת ששמעתי את אמא שלי אומרת ״אם אני רואה בחנות חולצה שיפה לי אני קונה אותה בכמה צבעים״ וחשבתי לי, נכון מצד אחד זה אומר שיש לי יותר מחולצה אחת שאני אוהבת, אבל האם אני באמת ארצה ללבוש את אותה החולצה כל כך הרבה? והאם אני אוהב את אותה החולצה עוד שנה? שנתיים? חמש? לנצח? אולי רק חולצה אחת תספיק לי.
4. זאת לא הכמות זאת האיכות
הבעיה הגדולה של אופנה מהירה היא תוחלת החיים שלה, כמו שאומרים: easy come easy go וזה די נכון, מאחר וחברות האופנה מנסות לעבוד בקצב המהיר של הטרנדים שרובן קובעות לעצמן קו הייצור נעשה מהר יותר ויותר,. אז כדי לעמוד בקצב האיכות הולכת ויורדת, זמן הייצור הולך ומתקצר ונוצרות יותר ויותר פשרות וויתורים על חלקי העבודה: מוותרים על הוספה של בטנה לבגדים (מה שמוריד מהיציבות של הצורה וגם הנוחות של הלובשת), התפרים נעשים בחיפזון ועל כן מחזיקים פחות זמן ונפרמים לאחר זמן מה, הבדים זולים יותר ולפעמים נהרסים ומתבלים אחרי 2-3 כביסות. אני אומרת: תשקיעו בפריטים איכותיים יותר מחומרים טובים יותר, יד שניה מתקופות ייצור טובות יותר (שנות ה-70-90 היו אחלה) ייצור מקומי ואפילו בוטיקי, אמנם יקר יותר משיין או זארה אבל הבגד יחזיק יותר טוב ויותר זמן ויחזיר את הערך שלו בזמן שבוא הוא יישאר נאמן אליך. כמו שהחמודים מ-Vestiaire collective אוהבים לומר: cost per wear - מחיר ללבישה, לעומת המחיר הכולל.
שנות ה-90 - תור הזהב של האופנה המינימליסטית
אני חושבת ששנות התשעים היו השנים הכי טובות לסטייל מינימליסטי. הסטייל של models off duty הפך לדוגמה מושלמת, קייט מוס מתרוצצת בין תצוגת אחת לשניה, קרולין בסט קנדי מוציאה את הכלב או הולכת לאירוע רשמי, וכל מה שקלווין קליין העלה למסלול לי אישית עשה נחת בלב. קווים עדינים ומדויקים, מראה כל כך פשוט ולא מתאמץ, והפוקוס? בפרטים הקטנים.
ולמה סטייל מינימליסטי יכול להתאים דווקא עכשיו?
אולי נתחיל מהעובדה הפשוטה שהכל די יקר, אני חושבת שרובנו חושבות פעמיים לפני שאנחנו קונות עוד פריט לארון והאם אנחנו באמת צריכות את זה? סיבה שנייה: זה יותר מקיים ואקולוגי, אני יודעת שזה לא דבר שעובר בראש של כולםן כשקונים בגדים אבל לחשוב שהרכישה שלך עושה טוב ומייצרת פחות נזק (לעובדי טקסטיל ולאיכות הסביבה) מרגיש יותר טוב בלב. כשהסטייל הוא כל כך מינימליסטי הפוקוס עובר למשהו אחר, הוא מתמקד בכן. איך אתן לובשות את הבגד, איך אתן מרגישות בו, איך החלטתםן לסדר את השיער ואיזה איפור ותיק הוספתםן וזה מה שהופך את המראה לכל כך שלכם באופן בלעדי. אתן המרכז, אתםן העיניין, ואף אחד או אחד אחרת לא יוכלו ללבוש את מה שאתם מרכיבים כמוכםן. ואני אדגים: מליון נשים לבשו שמלה שחורה קטנה, וכל אחת לבשה את זה בדרכה. עם עקב או סניקרס, שיער אסוף או פזור זה הכל שלכםן.
ואיזה כיף זה שגם אם אין זמן או כוח כל דבר שתתפסו מהארון יתאים ללוק?
מותגי אופנה מינימליסטית שאני אוהבת:
Above - מותג ישראלי בוטיקי בניצוחן של דנה ונוי בוגרות שנקר. הבדים שהן בוחרות הם תמיד הכי נעימים ואיכותיים ובכל עיצוב יש חשיבה על יותר מצורת לבישה אחת.
TOTEME- מותג שוודי גם הוא שייך לצמד מעצבים כשהפוקוס הוא על הפרקטיות והקווים הנקיים שלהם.
The row - אחחחח דה רואו, יצירת המופת של האחיות אולסן, מותג יוקרה גבוהה (מאוד) כשקהל היעד שלהן הוא העשירון העליון, המותג מצטיין בגזרות מיוחדות אבל נקיות ושילובים מבריקים של פרקטי ויוקרתי (לדוגמה חליפה מחויטת קצרה עם כפכפי אצבע).
Calvin Klein - היה מותג הדגל של המינימליזם בשנות ה-90, ולאחרונה חזר לשבוע האופנה לאחר היעדרות של 6 שנים, זכה עכשיו למעצבת קריאטיבית חדשה בשם ורוניקה לאוני שבעצם זכתה להיות האישה הראשונה בתפקיד מאז המותג קיים (!) והגיע לתפקיד עם רזומה עשיר ומרשים במותגים: ג׳יל סנדר, סלין (תחת פיבי פילו האגדית), וכמובן דה רואו. לפי הקולקציות חורף 26 שהיא הציגה בשבוע האופנה האחרון נראה מבטיח ואני מחכה כבר לראות מה היא תחולל במותג, במיוחד כאישה מאחר ובתפקיד מנהלת קריאטיביות יש כל-כך מעט נשים.
חשבונות ששווה לעקוב אחריהם:
פריטים למינימליסטית המתחילה:
